פסק-דין בתיק ת"ק 10982-04-12

אין חולק כי התאונה אירעה באזור צומת מורשה, כאשר כל הרכבים המעורבים בתאונה ביצעו באותה שעה פניה מכביש 4 אל כביש 5, כך שהפנו נסיעתם מנסיעה דרומה לנסיעה מערבה. אין גם חולק כי במקום הרלוונטי שני נתיבים מיועדים לאותה פניה.

הנתבע 3 (להלן: "שמעון"), רכוב על גבי אופנוע המבוטח אצל הנתבעת 4, נסע במועד הרלוונטי בנתיב השמאלי מבין השניים, ומאחוריו נסעה הנתבעת 2 (להלן: "חיה") ברכבה המבוטח אצל הנתבעת 1.

התובע (להלן: "דור") נהג  במועד הרלוונטי בנתיב הימני מבין השניים.

לטענת התובע רכבו והרכב של חיה נסעו במקביל זה לזה, האחד לצד השני, כאשר החליק האופנוע של שמעון וחיה הסיטה את רכבה אל עבר רכבו ופגעה בו. לשיטתו, יכול היה לראות את האופנוע נוסע לפני רכבה של חיה כאשר פנה בפניה ואף כאשר נפל, אולם נפילתו של האופנוע היתה מפתיעה ולחיה לא נותרה ברירה אלא להסיט את רכבה לעבר רכבו כדי להימנע מהפגיעה בנהג האופנוע.

לטענתו, מיד כאשר הסיטה חיה את רכבה ימינה, ניסה לברוח ימינה אל השוליים, ואולם כתוצאה מהפגיעה נצמדו הרכבים זה לזה ונעצרו בצד. לדבריו, מיד ברגע הנפילה של האופנוע חיה "דפקה"  ברקס, סטתה ופגעה ברכבו.

התובע טען כי הוא עצמו נסע במהירות של כ - 80 קמ"ש, כי מדובר במסלול האצה לקראת ההשתלבות בכביש 5, וכי על כן, מהירות נסיעתו היתה סבירה במועד הרלוונטי.

חיה העידה כי לא נסעה במקביל לרכב התובע, וכי רכב התובע היה מצוי מאחור בנתיב הימני, עוד לפני הפניה בעוד שהתאונה אירעה אחרי הסיבוב. לטענתה, הנתיב שמימינה היה ריק, היא עצמה נסעה במהירות של כ - 40 עד 50 קמ"ש, וכך גם האופנוע אשר נסע לפניה. לטענת חיה, ראתה את האופנוע כשהוא "מקרטע", ככל הנראה מפני שעלה על אדמה שהיתה מצויה בצד הנתיב השמאלי תוך כדי הסיבוב, ולכן חששה שמא האופנוע איננו יציב על הכביש, ולפיכך האטה את מהירות נסיעתה עוד לפני הפגיעה, ואולם אז החליק לפתע האופנוע לרוחב הכביש וחסם את הנתיב, ועל מנת למנוע פגיעה בו סטתה ימינה אל הנתיב הימני והריק, אולם אז לפתע פגע בה רכב התובע.

חיה הסבירה שהכל לקח שניות מועטות, בין הרגע שבו ראתה שהאופנוע מקרטע ועד שהחליק על הקרקע והיא נאלצה לסטות במהירות ולבלום. לטענתה בינה לבין האופנוע ברגע הנפילה היה מרחק של כ - 10 מטרים, ולולא נסעה לאט והסיטה את הרכב, ייתכן והאירוע היה נגמר באסון.

שמעון לא ידע לספר אודות נסיבות התאונה, אשר אירעה לשיטתו מאחוריו, וכל שידע לומר הוא, כי הוא עצמו נסע בנתיב השמאלי במהירות איטית, בשל העובדה שהוא מנוסה בדרך זו ויודע שבנתיב השמאלי העיקול רחב יותר וקל יותר לנסיעה באופנוע. לדבריו, אין לו הסבר מדוע למעשה החליק האופנוע, ואף שאין חולק כי היה יום בהיר ללא גשם, היה לטעמו הכביש רטוב מעט וייתכן שהיה כתם שמן על הכביש בו לא הבחין. מכל מקום, שמעון לא יודע לומר בודאות מה היה הגורם לנפילה וגם לא יכול לומר כי האופנוע "קרטע" באופן יוצא דופן עובר לנפילתו, באופן ששממנו יכול היה לדעת ולהערך מבעוד מועד לנפילה האפשרית.

לאחר ששמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לכל אחד מהמעורבים בתאונה אשם תורם להתרחשותה.

שוכנעתי בשים לב לתמונות אשר הוצגו ולעדויות שנשמעו, כי התובע נסע במהירות גבוהה יותר ממהירות נסיעתה של חיה, ובשים לב למיקום התאונה בכביש על פי השרטוט שהוצג בפניי נדמה, כי ישנה סבירות לפיה חיה לא יכולה היתה לראות את רכבו של התובע עובר לסטייתה ממסלול נסיעתה, שכן התובע נסע במהירות כמעט כפולה ממהירות נסיעתה של חיה והוא הגיע אל מקום הפגיעה לאחר הסיבוב.

צילום רכבה של חיה כפי שהוצג על ידי התובע תומך, לכאורה, בטענה שמהירות הנסיעה של התובע גבוהה היתה ממהירות נסיעתה של חיה.

מיקום הנזק ברכבים של התובע ושל חיה מלמד לכאורה על כך שיש להעדיף את גירסתה של חיה, לפיה הרכבים לא נסעו במקביל ולמעשה רכב התובע נסע מאחורי רכבה של חיה, בנתיב המקביל לו.

בהתאמה אני קובעת, כי היה על התובע להאט את מהירות נסיעתו, לצפות את הפגיעה האפשרית ולעשות כל מאמץ כדי למנוע אותה.

במיוחד נכונים הדברים בשים לב לכך שלשיטת התובע ראה את האופנוע כשהוא נוסע לפני חיה, ונדמה בעיני כי צריך היה אם כן להאט את מהירות נסיעתו מזו בה הוא מורגל, בהתאם לתנאי הכביש שלפניו, קרי, לעובדה שלפניו פניה ובנתיב השמאלי רוכב אופנוע אשר עשוי אולי לאבד שליטה ברכבו. במיוחד נכונים הדברים, שעה שמפיו עלה כי ראה את האופנוע נופל, כי באותו רגע בלמה חיה והסיטה את רכבה, ולא שמעתי מפיו כי הוא עצמו הגיב אף הוא באותה צורה ובלם את הרכב כמתבקש.

חיה העידה כאמור כי נסעה במהירות נמוכה למדי - כ - 50 קמ"ש - וכי לפניה רכב אופנוע אשר החל לקרטע ונראה היה בעיניה כמי שעשוי אולי לאבד שליטה על רכבו. על אף דברים אלו, ועל אף שלשיטתה הנתיב הימני היה פנוי, לא שמעתי מפיה כי ביקשה לעבור לנתיב הימני כדי להימנע מהתרחשות אסון בשים לב להתנהלות האופנוע, ולא שמעתי כי שמרה מרחק מספיק מהאופנוע בשים לב לתנאי הדרך. כך, לשיטתה, היתה במרחק של כ - 10 מטרים מהאופנוע כשהוא החליק, וכי היתה במרחק של כמה עשרות מטרים מהאופנוע כשראתה אותו מקרטע. לכאורה, משתמע מהדברים, שלא זו בלבד שחיה לא האטה את מהירות נסיעתה לקראת נפילת האופנוע, אלא היפוכו של דבר.

כאמור, שמעון העיד, כי נסע במהירות שאינה עולה על 40 קמ"ש, ואם כך הם הדברים, הרי שנסיעה מאחוריו במהירות של 50 קמ"ש היא נסיעה במהירות שאיננה סבירה בשים לב לתנאי הדרך ואשר יש בה, כשלעצמה, כדי להעלות את הסיכון שמא תיגרם תאונה.